החלטה בתיק רע"א 3277/04

1.       בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ג' גינת) ליתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים לקחת חלק במישרין או בעקיפין בהליך משפטי המתנהל בארצות הברית נגד המשיב 1, בעניין הקשור לתיק שמתברר בין הצדדים בבית המשפט הישראלי. 

2.       בין המבקשים למשיבים נתגלעה מחלוקת לגבי הזכויות בפיתוח רפואי מסוים בתחום הקטטרים (להלן - הפיתוח), באשר כל אחד מהצדדים טוען כי הפיתוח הוא פרי עמלו וכי בעל הדין שכנגד גזל או מבקש לגזול את סודותיו המסחריים. המשיב 1 הינו אביו של המשיב 2. על הפיתוח נרשם פטנט בארצות הברית על ידי המשיב 1 (להלן - הפטנט). ביום 4.3.03 הגישו המבקשים 3-1 לבית המשפט המחוזי כתב תביעה נגד המשיבים. המבקשים עתרו, בין היתר, לצו מניעה קבוע האוסר על המשיבים לעשות כל שימוש מסחרי בפיתוח, ולצו המורה להם להעביר לבעלות המבקשים את הפטנט. ביום 7.4.03 נתן בית משפט קמא תוקף של החלטה להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים. מטרת ההסדר, לפי לשונו, היא להבטיח את קיום פסק הדין לכשיינתן. בגדרו של ההסדר סוכם כי בעלי הדין ישתפו פעולה בהכנת התיק. כמו כן נקבע כי המשיבים לא יעשו כל דיספוזיציה בפטנט, אלא לאחר שיודיעו על כך למבקשים מראש ובכתב. המבקשים מצידם התחייבו שלא להתנגד לדיספוזיציה כאמור אם יובטח כי הצד השני לאותה דיספוזיציה יקבל על עצמו את התחייבויות המשיבים כלפי המבקשים, ככל שאלה קיימות. ביום 19.5.03 הגישו המשיבים תביעה שכנגד, אשר במסגרתה התבקש צו המונע מן המבקשים לעשות שימוש בפיתוח. ביום 9.2.04 הגישה חברה בשם NANOVIBRONIX, INC. (להלן - החברה הזרה) תובענה נגד המשיב 1 לבית המשפט הפדראלי שבמחוז המזרחי של מדינת ניו-יורק. החברה הזרה תבעה, בין היתר, סעד הצהרתי לפיו הפטנט שרשם המשיב 1 בטל, משום שהוא הושג תוך מירמה כלפי משרד המשפטים האמריקאי. הפירוט העובדתי שנכלל באותה תביעה התייחס לסכסוך שבין המבקשים והמשיבים ביחס לזכויות בפיתוח. ביום 31.3.04 נתן בית משפט קמא, לבקשת המשיבים, צו מניעה זמני האוסר על המבקשים לקחת כל חלק, בין במישרין ובין בעקיפין, בהליך המשפטי האמור המתנהל בארצות הברית עד למתן פסק הדין בישראל (להלן - הצו החוסם). בית המשפט ניתח באריכות את גישתם של המשפט הישראלי ושל שיטות משפט זרות לסוגיית הצו החוסם, וקבע כי במקרה דנא חוסר תום ליבם של המבקשים בפתיחת ההליך הזר, וההכבדה על המשיבים הצפויה כתוצאה מכך, מצדיקים את מתן הצו. מכאן בקשת רשות ערעור זו.

3.       המבקשים העלו טעמים רבים בגינם, אליבא דידם, שגה בית משפט קמא משנתן את הצו החוסם. ראשית, טוענים המבקשים כי בית משפט קמא התעלם מן ההלכה, לפיה רק בנסיבות חריגות במיוחד יינתן צו החוסם את זכות הגישה של אדם לערכאות זרות. שנית, גורסים המבקשים כי רק בית המשפט האמריקאי מוסמך ליתן הצהרה בדבר תוקפו של פטנט שנרשם בארצות הברית, ועל כן הפנייה אליו מוצדקת והיא אינה יוצרת כפילות הליכים. הם מוסיפים כי היות שהמשיב 1 רשם את הפטנט בארצות הברית, היה עליו להביא בחשבון את האפשרות שהוא ייאלץ להתדיין לגביו בבתי המשפט שם. באשר להסדר הדיוני שהושג בין הצדדים, טוענים המבקשים כי אין בו דבר המונע ניהול הליכים בארצות הברית לעניין תוקפו של הפטנט. 

4.       נקודת המוצא העובדתית לדיוננו היא, כי המבקשים הם השולטים בחברה הזרה וכי הם העומדים, למעשה, מאחורי התביעה שהוגשה בארצות הברית. בבקשה למתן הצו הזמני שהגישו המשיבים לבית משפט קמא, אשר נתמכה בתצהירו של המשיב 1, טענו הם כי החברה הזרה נמצאת בבעלות המבקשים. טענה זו הסתמכה על כך שאין למשיבים מחלוקת עם אדם כלשהו לגבי הפטנט מלבד עם המבקשים, ולכן, לפי הנטען, רק להם יש אינטרס להגיש תביעה בעניין זה. המבקשים לא הכחישו את הטענה העובדתית האמורה בתגובתם לבקשה זו, והם אף לא צירפו תצהיר לתגובה, ולפיכך יש לראות את הטענה כמוכחת כלפיהם. 

5.       אף בהנחה שההליך הזר הוגש על ידי המבקשים עצמם, מן הבחינה העקרונית אפשר שיש מידה של צדק בטענותיהם. ייתכן כי יש יסוד לטענה, שהייתה הצדקה עניינית לפתוח בארצות הברית בהליך נוסף על זה המתנהל בישראל, לשם קבלת סעד אותו בית המשפט הישראלי אינו מוסמך להעניק. יתר על כן, לאחרונה פסק בית משפט זה, כי מן הראוי לעשות שימוש זהיר ביותר בסמכות למתן צו חוסם. שני טעמים מרכזיים עומדים ביסודה של הלכה זו. הטעם הראשון הוא מניעת פגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות. הטעם השני הוא השאיפה להימנע מהתערבות בהליכים המתנהלים בפני בית משפט זר ומפגיעה בעקרון כיבוד הערכאות הזרות (רע"א 778/03 אינטר-לאב בע"מ נ'Israel Bio Engineering Project, פ"ד נז(5) 769). ואולם, הנני בדעה כי במקרה דנא מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן צו חוסם, והטעם העיקרי לכך הוא ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים. אכן, ההסדר אינו אוסר על המבקשים באופן מפורש ליזום הליך משפטי בארצות הברית בנוגע לפטנט שנרשם שם. ברם, ניתן לומר כי הפעולה שנקטו המבקשים נוגדת את רוחו של ההסדר. כאמור, לפי נוסח ההסדר, מטרתו הינה להקל על בירור התובענה ועל ביצוע פסק הדין לכשיינתן. ברי, כי הגשת תביעה נוספת בפורום זר באותו עניין ממש אינה יכולה אלא לסבך את הסכסוך בין הצדדים, למשל, על ידי יצירת סיכון להכרעות סותרות של שני הפורומים או לפסיקת סעדים שאינם מתיישבים זה עם זה. זאת ועוד, כפי שציינו לעיל, התחייבו המבקשים שלא להתנגד לכל דיספוזיציה בפטנט אם יובטח כי הצד השני לאותה דיספוזיציה יקבל על עצמו את התחייבויות המשיבים כלפי המבקשים, ככל שאלה קיימות. הדיבור "התחייבויות" מתייחס בהכרח לזכויות שתצמחנה למבקשים לגבי הפטנט מכוחו של פסק הדין בבית המשפט המחוזי, כיוון שנכון לעת הזו אין להם כל זכויות בו. משמע, בגדר ההסדר גילו בעלי הדין את דעתם כי הזכויות לגבי הפטנט קשורות בקשר הדוק להליך המתנהל בישראל ועתידות להיות מושפעות במישרין מתוצאותיו. ההסדר נועד לשמר את מצב הזכויות בפטנט ולמנוע שינוי בו שלא על דעת שני הצדדים, עד שתושג הכרעה בישראל בעניין הזכויות. תכלית זו אינה עולה בקנה אחד עם פתיחת הליך מקביל בארצות הברית בו יידון תוקף הפטנט. על כן, נראה כי הכף נוטה במקרה זה לטובתם של המשיבים. הדעת נותנת כי המשיבים לא היו מתחייבים להימנע מדיספוזיציות בפטנט, אילו ידעו כי תוגש נגדם תביעה בנושא זה גם בארצות הברית. לעומת זאת, הפגיעה במבקשים כתוצאה ממתן הצו החוסם אינה כה חמורה, שכן זכויותיהם הנטענות בפטנט מוגנות מכוח ההסדר הדיוני. אם יינתן בבית משפט קמא פסק דין לטובת המבקשים יוכלו הם, בהסתמך עליו, לנקוט צעדים למימוש זכויותיהם בפטנט.

6.       הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ש"ח.

          ניתנה היום, י"ט באלול תשס"ד (5.9.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: